המסע למטבח המסורתי של צפון איטליה #4 | סיכום טיול קולינרי בעיר טורינו - המאכלים המסורתיים של העיר ואיפה לאכול אותם

יומני היקר:

עד אותו טיול זה בטורינו, שארך מספר ימים, ביקרתי בעיר פעם אחת וקצת. בפעם הראשונה כשהייתי בפרברי העיר בהופעה, ובשניה כשנסעתי לטיול יום מהעיירה אלבה בה לנתי מספר ימים. באותו טיול יום ראיתי את טורינו באור מעט שונה מזה שראיתי כעת. היא נראתה לי כעיר בירה טיפוסית, גדולה, מעט המונית עם אנשים מכל צבעי הקשת. השוק בו ביקרתי, שיש האומרים כי הגדול באירופה, היה הומה, מעט מבולגן ונטול כל רגש, בניגוד לחוויותי משווקים אחרים בצפון המדינה בהם היה נראה כי רחשו כבוד רב יותר לתוצרת המקומית. הסתובבו בו גם אנשים שמצאתי כמפוקפקים, והשמיים המעוננים באותה עת תרמו עוד יותר לאווירה הלא סימפטית. בשוק האוכל המקורה הסמוך קניתי לי שתי חתיכות של פיצה מרגריטה מרובעת, טיפוסית למאפיות, בכשמונה שקלים. כשהתיישבתי לי לאכול על אבן מדרכה מוגבהת באחד הרחובות הפנימיים עברה דרת רחוב שביקשה ממני דבר מה לאכול. הבאתי לה את חתיכת הפיצה השניה, היא הודתה לי באדישות והלכה לה לדרכה. 

נוכחתי לראות גם צדדים מעט יותר זוהרים בעיר ומעט סמטאות שנראו לי קסומות. את כל אלו לא ראיתי בטיול הנוכחי, ראיתי טורינו נעימה, אלגנטית, קטנה משמעותית משזכרתי, מסודרת ונגישה, סמטאות לא מצאתי. אפילו הסניף של רשת איטלי שזכרתי כגדול ומרשים התברר לי כסניף מיניאטורי, שכונתי. אני בוודאות לא גדלתי מאז אותו הטיול ואני מניח שגם טורינו לא שינתה את פניה, אך אני חושב שכעת, כשהגעתי אל העיר מגנואה המחוספסת, קיבלתי תמונה של עיר מעודנת יותר לעומת הפעם ההיא בה הגעתי מאלבה, עיירה קטנה ומחויטת, אל העיר הגדולה. המסעדות היו מרצינות יותר, האווירה הרגישה מעט יותר אמידה. טורינו הזו אצרה בתוכה מאכלים שחוויתי בטיוליי בדרום פיימונטה, ובנוסף את אלו מהגבולות הצפוניים והמערביים אליהם עדיין לא הגעתי. מבין שלל מנות עשירות ביין, כמהין ושאר חומרי גלם יקרים, פולנטה אחת צנועה שנחה על השולחן כתוספת למנת בשר מפוארת, היא זו שהזכירה לי כי אני בסה״כ עכבר כפר שמוצא נחמה מספקת במאכלים הצנועים ביותר.

מה אוכלים בטורינו:

טורינו היא בירתה של מחוז פיימונטה החולש על צפון מערב איטליה. המחוז החל להתפרסם מעט יותר בשנים האחרונות ואני מניח כי בעיקר זכיתם לראות או לשמוע על נופיה שופעי הכרמים שמניבים יינות איכותיים, כגון הברולו והברברסקו, על פטריות הכמהין הלבנות, ושלל מנות יוקרתיות שהולכות יד ביד עם כוס יין ונופים מוריקים. יחד עם זאת, טורינו הבהירה לי דבר חשוב - יש לפיימונטה עוד צדדים נוספים שעליהם מדברים פחות. 

למעשה, חלק מסוים בדרום פיימונטה נקרא ״לנגה״ (Langhe), וכשמדברים על המחוז לרוב זה האזור אליו מתייחסים, אבל מערב המחוז כבר גובל באלפים הצרפתים, והצפוני גובל באלפים השוויצרים. בנוסף לכך המחוז והאזורים הסמוכים בצרפת ובשוויץ היו בשליטה של בית המלוכה סבויה ולאחר מכן צרפת. זאת אומרת שלפיימונטה מגוון של תנאי שטח, אקלים, ושכנויות שיוצרות מארג קולינרי נפלא  - מצד אחד גבינות מקומיות מהאלפים, למשל גבינת טומה (Toma) או גבינות מאזורים דרומיים יותר כגון ״ברה״ (Bra). בקר פיימונטזי (זן ייחודי לאזור העיר אלבה שבדרום-מזרח המחוז), תירס, אורז שגדל בעיקר בצד המזרחי ומהווה אחד הגידולים העיקריים של המחוז (ולמעשה מפיק כמחצית מהאורז באיטליה), והחלק האהוב עלי - אגוזים - במיוחד אגוזי הלוז הנפלאים של המחוז שממליץ בחום לרכוש אם אתם בסביבה, רצוי באריזת ואקום.  

על פיימונטה יש עוד הרבה לכתוב, וגם הרבה שנותר לי ללמוד ולחוות ולכן אחזור רגע לטורינו. כעיר הבירה של המחוז טורינו התבררה לי כמקום נהדר לחוות את ההווי הכללי שלו. היא אצרה בה מנות מאזורים שונים של פיימונטה ואפשרה לי לחוות מהגיוון הרב שיש לה להציע, ממש כאילו אני במוזיאון קולינרי אחד גדול. בינגוד לערי בירה אחרות בהן חוויתי מנות שייחודיות גם לעיר (למשל הפרג׳יונה של בולוניה או ה״ריזוטו אלה מילאנזה״ הקלאסי של מילאנו), בטורינו לא מצאתי כאלו ולכן החוויה שם הייתה כטיול מתמשך במחוז.

כאמור, המטבח של טורינו מגוון מאוד. יש שם ריזוטו, פסטות, פולנטה, בשרים, ועל אף שהייתי במחוז שלוש פעמים עדיין לא חוויתי הכל, אני מניח שאפילו רחוק מכך. לכן, בשל המגוון הרב אציין את אלו שחוויתי ואת אלו שלמדתי כי התברגו בראש רשימת המנות המסורתיות של העיר:

ויטלו טונטו (Vitello tonnato)

נתחיל מהקלאסיקה של המחוז, הויטלו טונטו (משמע ״עגל עם טונה״). לבשר נוכחות רבה במטבח של פיימונטה והוא מוגש בצורות שונות. במקרה הזה מדובר בנתח של בשר עגל מבושל שנפרס לפרוסות דקות לאחר שמתקרר. מעל הפרוסות שמים ממרח של טונה (בימינו בעיקר טונה משומרת), שנטחנת יחד עם ביצים מבושלות, שמן זית, ורכיבים נוספים כגון אנשובי וצלפים, עד שמתקבל מעין ממרח הדומה למיונז. לא אשקר, זה היה נשמע לי שילוב מעט תמוה, ואף מעט מיושן, אך זה בהחלט עבד ואני מבין למה המנה הזו עדיין מככבת במטבח הפיימונטזי. יתרה מכך, היא נמצאת אצלי כעת גבוה ברשימת המנות שאני משתוקק לשחזר גם בבית!

הויטלו טונאטו שפתח את המסע הקולינרי שלי בטורינו

אניילוטי

לכל מחוז הפסטה שלו. לאמיליה רומאנה יהיו הטורטליני, לליגוריה הפנסוטי, ולפיימונטה - האניילוטי - הפסטה של המחוז ואחת מהמנות המפורסמות בחלקו הדרומי. זו היא פסטה ממולאת בצורת מלבן ויש לה מספר גרסאות במחוז - אך לרוב לידיעתי הן תמיד יהיו ממולאות בבשר והשוני יהיה בגודל הפסטה ובהגשה. ״אניילוטי דל פלין״ למשל היא גרסה קטנה יותר, תהיה ממולאת בבשר ותוגש לרוב בציר בקר מצומצם (של הבשר שהתבשל עבור המילוי). המילוי נע בין בשר בקר לבשר לבן, לפעמים גם וגם, לפעמים אולי רק בקר יחד עם פרמז׳ן ותבלינים משתנים. 

אניילוטי דל פלין בציר בקר

טיירין (Tajarin)

כאמור, מצאתי את המנות של מחוז פיימונטה כמנות יותר ״יוקרתיות״ והייתי אומר לפעמים ראוותניות, במיוחד במקרה של הטיירין. זוהי פסטה המבוססת על ביצים שצורתה ״טליוליני״ (רצועות דקות) שבמקרים מסוימים תוגש באופן מאוד צנוע ופשוט יחסית, בחמאה. עם זאת, ישנן גרסאות בהן הטיירין יוגשו עם כמהין, במיוחד בעונה. בנוסף לכך, ישנה גרסה שנתקלתי בה הרבה באזור הדרומי של המחוז וכאמור גם בטורינו, ששם הטיירין עשוי מחלמונים, ליתר דיוק 40 חלמונים על כל קילו קמח (באיטלקית ״Tajarin 40 tuorli״). 

המטבח האיטלקי המסורתי, כמו מטבחים מסורתיים נוספים בעולם, ידוע בשימוש מקסימלי בחומרי הגלם, אך כאן מדובר בפסטה שמבוססת על חלמונים בלבד, והרבה מהם, לכן זו היא מנה מעט יותר ״יוקרתית״. הרבה כבוד יש לפסטה הזו והיא לרוב לא תוגש עם רוטב עשיר כלשהו אלא בחמאה בלבד.

טיירין עם פטריות כמהין שחורות ביום שמשי ושקט

צלי בקר ביין ברולו (Brasato al Barolo)

כבר הזכרתי שהמנות של המחוז יכולות להיות מעט יוקרתיות? זו היא מנה שחוגגת את אחד מהיינות האדומים המפורסמים של המחוז - ברולו. הצלי מבוסס על נתח של בשר בקר המושרה ביין יחד עם ירקות ולאחר מכן מבושל באותם נוזלים שעות עד שמתרכך היטב. למעשה, זו מנה הדומה מאוד לצלי הבקר הצרפתי המפורסם ״ביף בורגיניון״, שגם הוא עושה שימוש ביין מקומי - בורגונדי. 

באחת המסעדות בטורינו בה אכלתי את המנה הזו נאמר לי כי הם מבשלים את הבשר כשש שעות לאחר זמן רב שישב במשרה של היין. לאחר מכן מצמצמים את נוזלי הבישול שעשירים ביין ומגישים עם הבשר כרוטב. הבשר שהתקבל היה נימוח ומבושם היטב ביין הנהדר. נוכחתי גם לראות כי נהוג להגיש את המנה יחד פולנטה שאופיינית לחלק הצפוני של איטליה ועבורי היא אף גנבה את ההצגה!

צלי בקר ביין ברולו, הבשר היה נימוח ומבושם היטב ביין הנפלא של המחוז, אך אני אשמח לחזור רק עבור הפולנטה.

סטייק טרטר פיימונטזה - (Tartare di Fassona Piemontese)

״פסונה״ (Fassona) הוא שם של זן בקר ייחודי הגדל בפיימונטה. בדרך כלל כשרוצים לתת כבוד לחומר גלם מסוים נוהגים להגיש אותו נא או לחילופין בתיבול מינימלי וללא תוספות שיאפילו עליו (למשל כמו בטיירין שהזכרתי למעלה). כך גם עם הבקר של המחוז, שמכינים ממנו סטייק טרטר (בשר נא טרי וקצוץ) ומגישים אותו כמעט ללא שום סיוע של חומרי גלם נוספים, ככה טרי. זו אחת המנות האהובות עלי שחידדה לי עד כמה חומר גלם טרי המטופל היטב לא צריך יותר מדי.

בתור עכבר הכפר שאני לא אכלתי בשר נא עד גילאי עשרים המאוחרות כנראה. לא נהגנו ללכת הרבה למסעדות וגם כשזה קרה מנות שכאלו נראו אקזוטיות מדי. הפעם שהכי זכורה לי הייתה בפיימונטה בעיר אלבה (Alba), שם אכלתי לראשונה בדיוק את המנה הזו. הבשר היה כל כך עשיר ונימוח וראה רק תיבול מינימלי. החוויה הזו שוב הוכיחה לי עד כמה חומר גלם טרי ואיכותי יכול להיות עשיר כל כך שאין לו צורך בכל סיוע נוסף.

טרטר הבקר הטרי של פיימונטה

באניה קאודה (Bagna Cauda)

יום אחד נסעתי לעיירה שכוחה בשם קרסקו, לא ראיתי שם תיירים ולמעשה גם כמעט נפש חיה כלשהי ברחובות. העיירה נראתה לי כמו העיירות הללו שרואים בסרטי מערבונים. לאחר השיטוט שלי שם חיפשתי היכן לאכול ונתקלתי במה שהיה נראה ככניסה לטרטוריה שלא הייתי בטוח האם היא סגורה או פתוחה. הצצתי פנימה וגברת נחמדה בירכה אותי לשלום כמה שסימל את תחילתה של סעודה מקומית נהדרת. שם נתקלתי לראשונה בבאניה קאודה. 

בין מנה למנה הגברת הגישה מנות ביניים מקומיות שונות ואחת מהן הייתה באניה קאודה שהוגשה לצד ירקות קלויים ולחם. הגברת הנחמדה הסבירה לי כי מדובר ברוטב חם שמבוסס על הרבה אנשובי ושום, והוא נאכל עם הירקות והלחם שמוגשים לצידו. פירוש המנה אגב היא “אמבט חם״, ובהחלט היה נעים לטבול בו. 

באניה קאודה לצד ירקות קלויים ולחם בעבודת יד

ומילה על אנשובי בטורינו

אמנם למחוז אין גישה לים אך במרוצת השנים נאמר לי שם כי ליגוריה סיפקה (ועדיין) אנשובי טריים לפיימונטה, אלו יתכן והיו הבסיס לבאניה קאודה ולמאכלים שונים. בעבר להבנתי היה מדובר בעיקר באנשובי משומר (היות ולקח יותר זמן לשנע סחורה), אך כיום יש גם אנשובי טרי שעושה את דרכו אל המחוז ובחלק מהמקומות משמרים אותם בעצמם (אם כי שמעתי אגדות שונות). על כל פנים, בטורינו תראו נוכחות שלו לא רק בבנייה קאודה, אלא גם במנות נוספות, למשל לצד פלפלים קלויים.

ריזוטו ביין ברולו (Risotto al Barolo)

כיאה לצפון איטליה, ולמחוז שמגדל לפחות כמחצית מהאורז באיטליה, ריזוטו היא מנה שמככבת היטב במטבח המסורתי בפיימונטה. במקרה של המנה הזו, האורז מועשר ביין האדום המפורסם של המחוז, ברולו (בדיוק כמו צלי הבקר שהזכרתי למעלה), וממשיך לבישול במכסה פתוח, לרוב בציר בקר, תוך ערבוב מתמיד עד שמתקבל אורז רך אך לא מדי (״אל דנטה״), קרמי ומנחם מאוד.

. 

טרמצינו Tramezzino

נראה שבטורינו האוכל מקבל גוון מעט יוקרתי, אם תרצו צרפתי, גם במנות העממיות ביותר כביכול, בסנדוויצ׳ים. טרמצינו באיטלקית פירושו פשוט סנדוויץ׳, אך בטורינו הכוונה לכריכים מלחם לבן החתוכים למשולשים והם ללא החלק הקשה. נראה כי המילוי משתנה ממקום למקום ואין בהכרח כריך קלאסי, אך יש כמה מוטיבים שראיתי שחוזרים כגון טונה וארטישוק. האמת, שזה היה נשנוש קליל ונהדר לאחר הצהריים ובהחלט מעודן יותר מכריכים אחרים ברחבי צפון איטליה שיכולים להיות מעט כבבדים יותר.

טרמצינו צנוע עם ארטישוק בבית קפה שהתשלום בו היה רק במזומן בניגוד לחוק האיטלקי

כאמור, בטורינו, כמו ברחבי מחוז פיימונטה, תוכלו למצוא מגוון של מנות נוספות, החל במאכלים המשלבים בשרים פחות נפוצים כמו ארנב ויונים, בהשפעת המטבח הצרפתי, ועד למנות מסורתיות העושות שימוש בחלקי פנים כמו הפינאנצ'יירה (finanziera). בנוסף תוכלו למצוא קשת של מנות ריזוטו ועוד.

בירת השוקולד של איטליה

פרט שחמק ממני במרוצת השנים, ויתכן מאוד כי איני חסיד של מתוקים, הוא שטורינו היא בירת השוקולד של איטליה. לרוב הג׳לטו הוא זה שגונב את ההצגה בגזרת המתוקים גם בצפון איטליה אך בטורינו השוקולד במעמד מיוחד משלו. ברחבי העיר פרוסות שוקולטריות, חלקן ותיקות מאוד, שמוכרות את תוצרתם בחנויות עתיקות יפהפיות שמעצימות עוד יותר את החוויה ובעיקר מדגישות את הכבוד שהם רוחשים לעשייה שלהם, שחלקה עדיין נעשית ידנית ובכלים מסורתיים. אלו חוויות שגם אני לא יכולתי להשאר אדיש אליהן, אבל בעיקר מסיבה אחת שטמונה בייחודיות של השוקולד של טורינו - אגוזי הלוז, ואת אלו אני אוהב מאוד.

ג׳נדויה (Gianduja)

אחד מהגידולים הנהדרים בעיני במחוז פיימונטה הוא אגוזי הלוז, ונראה כי גם האיטלקים חושבים כך היות ואלו מעטרים שלל מנות ברחבי המחוז (למשל בניוקי נפלא שאכלתי שהוגש עם שבבי אגוזי לוז), אך במיוחד תורמים את חלקם לאחד התענוגות הגדולים של העיר טורינו - השוקולד. 

ההיסטוריה מספרת כי במאה ה16 שליט ממלכת סבויה (שטורינו הייתה בירתה באותה העת) אהב מאוד את משקה הקקאו המפורסם שהגיע מדרום אמריקה וכך החלה לצמוח תעשייה של שוקולד בעיר. עם זאת, השוקולד של העיר החל לקבל את האופי הייחודי שלו כשהמלחמות של נפוליאון הגיעו לאזור. ייבוא הקקאו נהיה בעייתי והיצרנים המקומיים, במקום לוותר על התענוג, החלו לחפש אלטרנטיבות מקומיות - וכאן נכנסים לתמונה אגוזי הלוז שהחלו להשתלב יחד עם הקקאו שעוד היה במלאי והעשירו אותו כדי לפצות על החוסרים. כך נשמע כי נולד לו השוקולד המפורסם של העיר - ג׳נדויה (Gianduja). בנוסף אליו יש בעיר שלל שוקולדים בצורות וגוונים שונים המועשרים באגוזי לוז ואת חלקם אתם בהחלט כבר מכירים, אלו מבית היוצר של החברה הפיימונטזית שנוסדה בעיירה אלבה - פררו, שהם בין היתר הבעלים של נוטלה ופררו רושה שמועשרים באגוזי הלוז.

שימו עין על הג׳יאנדוטו והקרמינו, שניהם שוקולדים קטנים מסורתיים המועשרים באגוזי לוז. חנות אחת שמצאתי נהדרת כי לטעום אותם היא Caffarel, שנטען כי היא זו שהמציאה את הג׳יאנדוטו (היום החנות בבעלות של לינדט) .

כתובת: Via Carlo Alberto, 12, 10123 Torino TO, Italy 

החנות של Caffarel במרכז טורינו עם מגוון שוקולדים מועשרים באגוזי לוז בתפזורת

הג׳יאנדוטו של Caffarel, שוקולד קלאסי של אגוזי לוז וקקאו

ביצ׳רין (Bicerin)

בנוסף לג׳נדויה, ישנו גם משקה שוקולד מפורסם בעיר הנקרא ביצ׳רין (Bicerin) - והוא מורכב משכבות של אספרסו, שוקולד, וקצפת. לצערי לא זכיתי עדיין לטעום ממנו, בעיקר כי הוא מכיל כמעט את כל הרכיבים שאני לא ממש יכול לצרוך בכמות גבוהה. 

מסופר כי המשקה נולד ב-Caffè Al Bicerin, בית קפה ותיק שפעיל גם בימינו וזהו למעשה משקה הדגל שלו. ספרו לי איך היה! כתובת: Piazza della Consolata, 5, 10122 Torino TO, Italy 

ישנם עוד מגוון רב של מטעמים שוקולדיים בעיר, בין היתר עוגת השוקולד Bonet שתוכלו למצוא כקינוח במסעדות המסורתיות.

עוגת אגוזי לוז (Torta di nocciole)

העוגה היחידה שפיתתה אותי לאכול ממנה שלושה ימים ברציפות. עוגה מסורתית שמבוססת גם היא על אגוזי הלוז הנפלאים של פיימונטה. היא מזכירה במרקמה מעין עוגת שיש ולאלו שטעמתי היה טעם דומיננטי נהדר של אגוזי הלוז, הם לא שם כמרכיב משני אלא הכוכב העיקרי. יש שיגישו אותה גם לצד גלידה אך לטעמי היא נהדרת ככה בפני עצמה. 

עוגת אגוזי הלוז שחוגגת ומקדשת את אחד מנפלאות המחוז

גריסיני

הם בדרך כלל שם כנשנוש שמונח על השולחן במסעדה לפני תחילת הארוחה, ולרוב נלקחים כמובן מאליו. למעשה תמיד הרגשתי כי הגריסיני זוכים להכי מעט כבוד בסלסלת הלחמים, אך בטורינו לא כך הדבר. הגריסיני, לפחות לפי האגדות, ייחודיים לטורינו ויש האומרים כי זו היא עיר הולדתם. הם נמצאים שם כאמור בכל מסעדה ובגוונים שונים, יש מסעדות שיכינו אותם בעצמן ויעניקו להם את מרבית הכבוד. היה מיוחד עבורי לראות מגוון של סוגים וגדלים שונים גם בסופרים, חלקם היו ענקיים כמו בגטים! חלקם היו מתובלים בעשבים שונים כמו רוזמרין וחלק אפילו החליפו את שמן הזית ב-לארד (שומן חזיר). 

אני חייב להודות שהייתי קצת סקפטי לגבי הגרסיני בטורינו, זאת אומרת, ציפיתי שאוהב אותם ככל מאפה שמורכב מקמח ומים, אך תמיד לקחתי את המקלות הללו כמובן מאליו וחשבתי לי לתומי כי זה יהיה ככל גריסני שקיים גם בארץ בסופרים. כשחזרתי ארצה וביקרתי את הוריי, טעמתי מהגרסיני שאמא שלי נוהגת לקנות בסופר בציפיה שהטעמים יהיו די זהים ובכך להגיד לה שהיא לא הפסידה כלום. ביס אחד הספיק לי כדי לשנות את תפיסתי ולזכות בהערכתי המחודשת כלפי המקלות הפריכים הללו.

מגוון גריסיני בסופר של קרפור בעיר טורינו, בסמוך היו עוד מדפים עם גריסיני!

איפה אוכלים בטורינו:

בטורינו נתקלתי במסעדות מעט יותר מהוקצעות מערים אחרות בהן ביקרתי בפיימונטה ובמחוזות נוספים, השירות נטה להיות מאוד רשמי והמחירים בהתאם, אם תרצו, צרפתי יותר. יחד עם זאת, בנוסף למסעדות, ישנן כאמור הטרטוריות והאוסטריות הקלאסיות שמציעות חוויה עממית יותר, אך זו הפעם הראשונה שראיתי בצפון איטליה פער יחסית גדול בין אותם המוסדות למסעדות. אלו אמנם לא החוויות שאני נהנה מהן במיוחד, אך זה עוד פרט בחוויה שלי בטורינו שדרכו למדתי יותר על ההיסטוריה של העיר והמחוז.

הנה כמה מסעדות מסורתיות שנהניתי מהאוכל שלהן:

מסעדה	מה אוכלים
Ristorante Monferrato  Via Monferrato, 6, 10131 Torino TO, Italy	מסעדה מסורתית שאהבתי מאוד ונמצאת סמוך לנהר הפו (Po) החשוב של איטליה. השירות התעלה לרמה גבוהה מאוד ונהניתי מכלל המאכלים שאכלתי. (צלי בקר ביין ברולו, פולנטה, ויטלו טונטו, ועוגת אגוזי לוז). המחירים היו גבוהים מהממוצע, במנות מסוימות יותר מדי לטעמי, אך השירות הטוב ואיכות המנות פיצו על כך. הם מגישים גם פינאנצ'יירה  (מנה מסורתית שעושה שימוש במגוון חלקים פחות פופולריים של הבקר) ועוד מנות מסורתיות נוספות.
Ristorante Solferino Piazza Solferino, 3/B, 10121 Torino TO, Italy	עוד מסעדה מסורתית שמצאתי את המנות שלה עשויות בקפידה (מטרטר הבקר של פיימונטה לאניילוטי ועוגת אגוזי לוז). גם כאן השירות היה רשמי ומעט רציני מדי, אך האווירה הייתה בסה״כ נינוחה.
Scannabue Largo Saluzzo, 25/h, 10125 Torino TO, Italy	מסעדה באווירה עממית יותר, די גדולה אך עדיין הצליחו לשמור על רמה הולמת של אוכל. השירות היה מעט צולע, לדעתי בעיקר במקרה שלי, אך האוכל היה נהדר בעיני - זה היה מקום טוב ליהנות בו מאנשובי ושאר מטעמים מסורתיים.

ממליץ להזמין מקומות מראש - אני הייתי בעונה פחות מתויירת (פברואר) ועדיין היה צריך להזמין, במיוחד בסופ״ש אז יש גם תיירות פנים גדולה. בחלק מהטרטוריות לא תהיה אופציה כלל להזמין מקומות כך שהייתי ממליץ להגיע ממש לדקת הפתיחה.

שוק איכרים - Porta Palazzo

לטורינו שוק פתוח גדול מאוד, יש שאומרים כי זהו השוק הגדול באירופה. ניתן למצוא שם את מיטב הירקות והפירות, והרבה מהם. אישית, מצאתי את השוק המוני מדי, צפוף, ולא מאוד נעים. יש שיגידו שזה… שוק, וכך מצופה משוק להתנהג. ליד אותו שוק פתוח ישנו גם שוק מקורה, שם ניתן למצוא קצביות, גבינות, מאפיות, ושם האווירה הייתה מעט יותר מסבירת פנים לדעתי. חפשו מתחם שכתוב עליו Antica Tettoia dell'Orologio di Porta Palazzo, זהו השוק המקורה.

ליד השווקים הללו ישנו גם מתחם מקורה עם מסעדות הנקרא Mercato Centrale. גם שם מצאתי את החוויה די המונית, היה מאוד צפוף ולא זכורה לי מסעדה שנפשי חפצה לאכול בה. המתחם המקורה הוא למעשה רשת של מתחמים שניתן למצוא גם במילאנו ובערים נוספות, יש שם ניסיון נחמד להכיל מסעדות שמגישות אוכל מקומי לצד מסעדות מסוגים נוספים, אך לטעמי יש היצע כל כך טוב ברחבי העיר ובאווירה יותר שלווה כך שלא הזדמן לי לאכול שם. למרות זאת, יתכן ובהחלט שווה גיחה לחובבי השווקים, זו עדיין יכולה להיות חוויה תרבותית מעניינת ואני בהחלט רואה את עצמי נותן צ׳אנס נוסף בביקור הבא.

לסיכום

הביקור בטורינו הבהיר לי כי המסע שלי במחוז פיימונטה למעשה רק בראשיתו. דרך כל מנה וכל ביס נשלחתי לאזורים שונים במחוז, פעם אחת הייתי קרוב לים הליגורי, פעם הרגשתי שאני בצרפת, בשדות האורז שגובלים בלומברדיה, או אי שם בכפרים שנושקים להרי האלפים השוויצרים. יכולתי לחוש במזג האוויר ובנופים משתנים בין כל מנה ומנה בעודי יושב בלב טורינו במסעדה בעלת אורות עמומים בערב קריר של חודש פברואר. יתרה מכך, טורינו הבהירה לי כמה היסטוריה נצרכת דרך הצלחת, והוכיחה לי שוב כי יחד עם מודעות וסקרנות אזכה לשיעור ההיסטוריה הטוב ביותר שיש לעולם להציע.