המסע למטבח המסורתי של צפון איטליה #2 | סיכום טיול קולינרי בבולוניה - המאכלים המסורתיים של העיר ואיפה לאכול אותם

במסגרת המסע שלי אחר המאכלים המסורתיים בצפון איטליה חזרתי אל מחוז אמיליה רומאנה, הפעם כדי לחוות את המטבח המסורתי של בולוניה, בירת המחוז. לכל מדינה יש את המנות שהצליחו לפרוץ את גבולותיה, למשל הסושי והראמן של יפן או ההמבורגר והכנפיים של ארצות הברית, וכמובן, הפסטה והפיצה של איטליה. מנת פסטה אחת הצליחה במיוחד והיא הפסטה בולונז שהגיעה אלינו מבולוניה, אך בטיול הזה נוכחתי לגלות כי בולוניה היא הרבה מעבר לפסטה בולונז, ושהיא עשירה במנות מסורתיות נהדרות וייחודיות.

יומני היקר

לפני מספר שנים טיילתי עם חברי הטוב תמיר בצפון איטליה, עשינו את כל הדרך ממילאנו (עליה כתבתי פה), לפיימונטה, ומשם למודנה וטוסקנה. זה היה טיול נהדר שעליו ניתן לכתוב כמה פרקים, אך הסיבה שאני מזכיר אותו היא בגלל (או בזכות) מודנה. במודנה עצרנו לכשני לילות על אף שזה לא היה חלק מהתכנון המקורי בו היינו אמורים להמשיך אל טוסקנה ישירות מפיימונטה. נסענו לשם כדי לממש את שאיפתו של תמיר לאכול במסעדה של השף מאסימו בוטורה ובזכות כך הזדמן לנו לחוות לראשונה את הקולינריה של מחוז אמיליה רומאנה. בדיעבד אני מבין שהחוויה הזו הניחה את היסודות שלי לטיול העתידי בבולוניה, ואולי בכלל לכתיבת הבלוג הזה. 

מודנה הייתה שונה מאוד מכל מה שחוויתי עד אותו הטיול בצפון איטליה ובהיבט הקולינרי זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שלעיר יכולה להיות אופי קולינרי כל כך חזק. אני לא מדבר על מגוון או שפע בהכרח, או גרגרנות, אלא בעיר שמקדשת מטבח מסויים שהוא חלק אינטרגלי בחייהם של תושביה, מטבח צנוע הייתי אומר, והיא גאה בו מאוד. הטורטליני, האמאראטי (עליו כתבתי פה), והבלסמי, היו חלק מהחווית פוקחות העיניים שחוויתי שם ומאז תמיד רציתי לחזור לאזור וללמוד עליו יותר. לא מזמן חזרתי לאמיליה רומאנה עם מטרה ברורה ותכנון קפדני ביותר, ישירות אל בירת המחוז, בולוניה (+ גיחה קצרה למודנה). גם אבא הצטרף אלי לשלושת הימים הראשונים והיה שותף למגוון מאכלים חדשים שניסינו. האמת שאין כמו לטיל עם עוד מישהו, ככה אפשר לטעום כפליים. 

כיאה לכל טיול קולינרי שלי התכוננתי היטב. ביצעתי מיפוי נרחב של המסעדות המקומיות והמאכלים המקומיים האותנטיים ביותר, אלו שמהר מאוד הבהירו לי כי בולוניה היא לא רק העיר של הפסטה בולונז, אלא הרבה מעבר. גילינו עיר שמקדשת את המטבח המקומי יותר משאי פעם ראיתי בחיי, אני חושב שאפילו יותר ממודנה ומערים נוספות בהן טיילתי בעולם. זה הרגיש שהכל סובב סביב האוכל, אבל לא מנקודת מבט ראוותנית, האוכל היה צנוע ברובו, אך המאכלים המסורתיים היו כל כך דומיננטיים במסעדות שעיטרו את העיר. בניגוד לערים אחרות בהן צריך לעבוד מעט יותר קשה כדי להגיע ללב המטבח המסורתי, בבולוניה זה כלל לא היה המצב. לא רק במסעדות למען האמת, גם בשפע של חנויות פסטה טריות, מעדניות שמוכרות את כל הטוב של האזור, כאלו שמתמחות בגבינות וכאלו שמתמחות בנקניקים, כמו הפרושטו והמורטדלה. כיאה לאיטלקים המאכלים נעשו תוך כבוד רב למתכונים המסורתיים, אך עם זאת עדיין ניתן היה לחוש בגאווה של כל טבח וטבחית כלפי התוצרת שלהם. על אף החזרתיות של המנות, אכן היו הבדלים שחידדו את הדקויות השונות גם במנות הפשוטות ביותר.

לבולוניה גיליתי גם תכונה נהדרת, שמטיבה עם אכלנים, היא מאוד נוחה להליכה. בטיול כזה כשהאוכל הוא העיקר, אין כמו הליכה טובה לאטרקציה הבאה או חזרה למלון כדי ״להוריד את האוכל״ כמו שאמא שלי אומרת.

אני מסכם עבורכם ועבורי את המאכלים, המסעדות, ושאר הירקות שעשו את הטיול הקולינרי של אבא ושלי בבולוניה.

מה אוכלים

בולוניה היא באמת לונה פארק קולינרי עם המון מסורת על שטח די קטן, מה שהופך את החוויה לטעימה ביותר. מיפיתי לא מעט מנות מסורתיות, בין היתר מנות שלשכת המסחר של העיר בולוניה (camera di commercio di bologna) הגדירה ברצינות רבה כמנות הרשמיות של העיר. הרשימה הרשמית כוללת למעלה משלושים מנות, אך לעת עתה אני אשתף את המנות העיקריות עבורי ואת אלו שגם אפשר למצוא בקלות יחסית ברחבי העיר.

טורטליני Tortellini

המנה אליה התגעגעתי כל כך מאז אותו טיול במודנה. נראה כי יש ויכוח קל באיטליה למי המנה הזו שייכת, לבולוניה או מודנה. למדתי כי היא כן בספר המתכונים הרשמי של העיר בולוניה אך אני לא אכנס לויכוחים מיותרים. בשורה התחתונה אלו כיסוני פסטה קטנטנים ממולאים בבשר טחון מבושל ופרמז׳ן, מוגשים בציר בקר. הכנת המנה היא מלאכה מפרכת ומשיחה עם בעלת הדירה בה לנתי למדתי כי זו מנה שיכינו בדרך כלל בימים מיוחדים, ביחד עם חברי המשפחה. היות והמנה הזו כל כך אהודה ניתן למצוא אותה בכל ימות השנה במרבית המסעדות המסורתיות ובחנויות של פסטה טריה, כך שנשאר רק להוסיף לציר ולבשל. לטענתה גם פה יש להם קיצורי דרך בימים שגרתיים והם פשוט ישתמשו בציר מוכן של חברת ״קנור״ (לא מה שציפיתם לשמוע מאיטלקים, נכון?).

טורטלוני Tortelloni

אלו כיסונים גדולים יותר, זהים בצורתם לטורטליני רק גדולים. בניגוד לטורטליני אלו ממולאים בגבינת פרמז׳ן, ריקוטה, ותרד, בנגיעה של אגוז מוסקט וגרידת לימון. מוגשים לרוב בחמאה ומרווה.

בלנזוני Balanzoni

דומים בצורתם לטורטלוני רק שצבעם ירוק הודות לתרד שהוטמע בבצק הפסטה. שוני נוסף הוא המילוי, אליו מתווסף בנוסף לגבינות גם מורטדלה, הבשר המשומר הטיפוסי לבולוניה.

לזניה ירוקה lasagna verde

את הלזניה הקלאסית אני אניח שאתם מכירים ואתן לאצבעותיי מנוחה מעוד פירוט על מנה. אבל מה ההבדל בין לזניה ירוקה לרגילה אתם שואלים? האמת, חוץ מהצבע הירוק שמתקבל לרוב מתרד לא חשתי בהבדל, כך גם עולה מהכתובים שראיתי ברשת. למרות זאת, מנה נהדרת. בניגוד לחוויות לזניה בארץ, הלזניה שחוויתי בבולוניה עדינה יחסית ולא שוחה ברוטב, ניתן להרגיש היטב את דפי הפסטה וכל מרכיב נוסף הצליח להתבטא גם הוא.

קוטולטה בולונזה Cotoletta alla bolognese

לאלו מכם שטיילו במילאנו או קראו את הפוסט שלי על העיר, אתם בטח מזהים את שם המנה. אז למילאנזים יש את הגרסה האלגנטית שלהם ולבולונזים הגרסה המאוד מושחתת שלהם. על גבי השניצל מוסיפים גם חתיכה של סלמי, ואופים עם המון פרמז׳ן וציר בקר. את המנה הזו לא ניסיתי האמת, בין היתר בגלל האקסטרה שחיתות, הגבינה, וחוסר מקום פנוי בבטן. 

פסטה בולונז Pasta bolognese

אני מניח שאני לא צריך להכביר כאן במילים, זו ה-מנה המפורסמת של העיר, נערת הפוסטר של איטליה אולי. פסטה טליאטלה שמוגשת ברוטב בשר שמבושל רבות עד ריכוך מיטבי וטעמים מרוכזים. בניגוד למה שנטען לפעמים לחוות במחוזותינו, העגבניות לא מאוד דומיננטיות ומוסיפים יחסית מעט מהן. אני כן אציין כי גם בעיר בולוניה היו מנות פחות מוצלחות של המנה הזו. זו מנה שצריך להקדיש לה הרבה תשומת לב ובעיקר חומרי גלם נהדרים, יצא לי לאכול במסעדה שהבשר היה לעיס מדי כך שאפילו בבולוניה צריך למצוא את המקומות המקצועים מספיק לחוויה איכותית (ראו המלצות בהמשך).

פַּסָּטֶלִּי Passatelli

בצהריי היום האחרון של אבא איתי בטיול ורגע לפני שהוא חוזר ארצה, התיישבנו לסעודת צהריים קלה במסעדה אליה חזרנו בשנית, בטעות (איך בטעות? זה סיפור ליום אחר). לשמחתנו הם הגישו באותו יום את ה-פַּסָּטֶלִּי, אחת המנות האהובות עלינו מהטיול וכזו שציפיתי בקוצר רוח לנסות. זה היה רגע נהדר שסיפק הפוגה מהמולת העיר וסעודה שקטה במסעדה שרק נפתחה ועוד לא זימנה אליה סועדים.

פַּסָּטֶלִּי הם מעין אטריות שעשויות מפירורי לחם, פרמז׳ן, וביצה. מבשלים אותן במים או בציר ומכאן מגישים יחד עם הציר, לרוב ציר עוף להבנתי. אמנם המנה מאוד אופיינית לאזור אך נראה שיש לה נוכחות גם באזורים אחרים באיטליה, למשל שמעתי שאחרי בישול יש המגישים אותן עם פטריות כמהין. הפסטלי היו ללא ספק עיקר המנה והציר היה שם יותר כתוספת. המלצרית שהעריכה את ההתעניינות שלי פירטה לי על דרך הכנתה, ואפילו הראתה לי את המכשיר בו הם משתמשים כדי לעשות את האטריות, מכשיר שהוא למעשה רייסר (כמו זה שמשתמשים לפירה ולניוקי) אך החורים שלו גדולים יותר ובבולוניה משתמשים בו במיוחד ל-פַּסָּטֶלִּי. זו אחת המנות שלקחתי איתי הביתה כמזכרת ועמלתי על השחזור שלה במטבחי הצנוע.

מילה על עונתיות: קל יותר למצוא אותה בחורף.

לא המנה הכי פוטוגנית, אך הטעם נהדר ונושא עמו את המאפיינים של האזור.

פרג׳יונה Friggione

אני חושב שזו ההפתעה הכי נעימה של הטיול, כבר בערב הראשון שלנו שם. על החוויה הזו אפרט מעט יותר בפוסט נפרד וגם אוסיף מתכון כי לא יכולתי שלא לשחזר את המטעמים האלו בבית, אבל רק אציין שזה רוטב של בצל מקורמל ועגבניות, וזה נהדר כמו שזה נשמע. ניתן לאכול אותו עם טליאטלה או כמתבל על לחם. שתי האופציות מעולות, בבולוניה אכלנו עם טליאטלה.

מתנצל על התמונה הפראית, אבא לא התאפק והתחיל לאכול לפני שהספקתי לצלם.

מוס מורטדלה

הגעתי לטרטוריה קטנה ושוקקת בשעות הצריים המוקדמות, לשמחתי מלווה בהזמנת מקום מראש. בזמן ההמתנה למנה הראשונה הגיחה לקדמת המסעדה, שהייתה פתוחה לרחוב, להקת רחוב מבוגרת עם אקורדיון ושירה עתיקה שללא ספק תרמה לחוויה האותנטית. שם פגשתי לראשונה במנה מסורתית של מוס מורטדלה, הנקניק של העיר בולוניה, שהוגש עם בריוש צהבהב ויציב. זו הייתה מנה נהדרת שגיוונה את החוויה הקולינרית שלי וסיפקה עוד הצצה למטבח המקומי הצנוע.

טורטליני או טורטלוני

אם יורשה לי להיות רגע בררן, אני שומע ורואה אינספור פעמים בארץ ובחו״ל מנות שנקראות ״טורטליני״ כשהן לחלוטין ״טורטלוני״ או להפך. אז תרשו לי רגע לעשות סדר באמצעות התמונה הבאה:

בצד ימין - טורטלוני, הם גדולים וממולאים בגבינה. בצד שמאל - טורטליני, הם קטנים ממולאים בבשר. ולאלו מכם שמתפעלים מנהר הטורטליני שבתמונה, אני מתנצל לבשר כי על פי איטלקיה יודעת דבר הכל מעשה מכונה ולא יד אדם (עדיין טעים אני מניח)

הקינוחים והמאפים של בולוניה

אלו מכם שמכירים אותי יודעים שקינוחים הם לא הקטע שלי, אני לא מסתדר היטב עם מתוקים. יחד עם זאת, כשמטרת העל שלי היא מחקר הקולינריה המקומית איני יכול לפסוח עליהם. למזלי, מדי פעם אני בחברת שותפים טובים שנושאים בנטל הקינוחים ובטיול לבולוניה ה-פרטנר שלי היה לצידי - אבא שלי, ככה שלפחות בחלק אחד של הטיול יכולתי להסתפק בטעימות. 

רביולה Raviole

למעשה זו החוויה הקולינרית האותנטית הראשונה שלי בבולוניה, דבר ראשון שעשינו כשהגענו לעיר היה ללכת לשוק Ritrovato עליו אני מפרט בהמשך. שם קנינו מאפה בצורת חצי סהר בדוכן הראשון של היריד. המאפה הזה נשמע כמו פסטה אבל באמת שאין לו שום קשר לאחת. מסתבר שזה מאפה צנוע וביתי, הוא רך ופריך, בפנים ממולא ב-מוסטרדה - ריבה עונתית טיפוסית לאזור שמורכבת מפירות העונה השונים. היא מעט חמצמצה וצבעה עמוק וכהה. את העוגיה הזו אכלתי לפחות ארבע פעמים באותו הטיול, כל פעם במקום אחר. היא נמכרת במאפיות השכונתיות, וכמובן גם בסופרים. לפעמים היא הייתה מצופה בסוכר ולפעמים לא (אלו היו האהובות עלי במיוחד), לפעמים הן היו קטנות ולפעמים גדולות, אך בכל מקרה שלא היה זו עדיין הייתה עוגיה צנועה וחביבה. בהמשך אני ממליץ על חנות הפסטה טרייה, דווקא שם אכלתי את עוגיית הרביולה הטובה ביותר. היא הייתה מתוקה רק במידה, כמו שאני אוהב.

טורטה דה ריזו Torta di riso

בפוסט שפירסמתי על מילאנו ציינתי כי הצפון ידוע בשימוש שלו באורז לפעמים יותר מפסטה. בבולוניה הפסטות כבר נוכחות הרבה יותר אבל האורז עדיין מככב פה ושם, בעיקר בקינוח המסורתי טורטה דה ריזו - עוגת אורז שמזכירה מעט במרקמה עוגת סולת. היא מתוקה וספוגה בליקר, ומוגשת לרוב בטמפרטורת החדר או חמימה אך אפשר גם לאכול אותה קרה. האורז יהיה לרוב אותו הסוג שמשמש לריזוטו, קרנרולי או ארבוריו, שניהם סוגים שעשירים בעמילן וקטנים יותר מהזנים שאנחנו נוטים להשתמש בהם בארץ (כמו הבסמטי). עוד מנה צנועה ומאוד ביתית. מגישים אותה במסעדות המסורתיות וגם במאפיות המקומיות בשלמותה או כמנה אישית.

מימין טורטה דה ריזו Torta di riso במאפיה בלב העיר בולוניה, משמאל כקינוח במסעדה מסורתית.

פינזה Pinza

זו היא עוגה שדומה מאוד לעוגיית הרביולה. גם היא מתבססת על בצק פריך וממולאת בריבת מוסטרדה, אך היא פשוט מעוצבת כחתיכה אחת גדולה, מעין כיכר לחם שטוחה. היא נמכרת רק בשלמותה ככה שבמקומכם הייתי מסתפק בלטעום מהעוגיה, אך אם אתם מגיעים בקבוצה זו בהחלט יכולה להיות חוויה נחמדה לחלוק באחת.

בארוחת הערב הראשונה שלנו בבולוניה ציפיתי מאוד לטעום מהעוגה הזו במסעדה המסורתית בה אכלנו, אך לצערי באותו הערב הם לא הכינו אותה. לאחר שאבא שלי חזר ארצה ועברתי לדירה, חיכתה לי שם הפתעה נחמדה מבעלת הדירה - עוגת פינזה. היא התפעלה שידעתי לשמה של העוגה ומהידע שהפגנתי, ידעתי שהתכוננתי היטב למסע. העוגה אמנם הייתה מהסופר אך המחווה הייתה יפה, אבל האמת שלא היה לי נעים לפתוח אותה רק לשם טעימה. כבר התחלתי לפתוח את הסרט שאטם את שקית הניילון, אך לאחר רגע קט קשרתי אותו מחדש.

זופה אינגלזה Zuppa inglese

באותה ארוחת ערב ראשונה אמנם לא היה פינזה, אבל כן היה זופה אינגלזה. קינוח שלעולם לא הייתי מזמין ללא התירוץ לנסות מטעמים מקומיים ושיתוף הפעולה מצד אבא. האמת שכבר הייתי שבע מספיק, אבל אבא נתן לי רוח גבית ועדיין היינו מלאי אדרנלין בחסות היום הראשון בעיר. זו עוגת ספוג שמורכבת מכמה שכבות, יש שם פודינג, ובדומה לעוגת האורז, גם ליקר (שנותן את הצבע האדום). כמו כל הקינוחים שציינתי גם כאן מדובר בעוגה מאוד צנועה וביתית, למעשה טעמה מזכיר מאוד ״קינוחים של פעם״, אלו שעשו שימוש באינסטנט פודינג (אם כי אני לא חושב שכך היה דבר בעוגה הזו). הטעמים שלה הרגישו לי יותר מוכרים ופחות ייחודיים לאזור אך מסיבה כלשהי היא מככבת במטבח המקומי של אמיליה רומאנה.

איפה אוכלים

בולוניה שופעת במסעדות אותנטיות, הרשימה שגיבשתי תשאר איתי לפחות לעוד טיול או שניים ועבור הכתבה הזו אוסיף את אלו שניסיתי וגם אהבתי.

מסעדה	מה אוכלים
Lucianio  Via Nazario Sauro, 19, 40121 Bologna BO, Italy	מיטב המנות המסורתיות של העיר שציינתי למעלה - שם זכיתי לטעום מהפרג׳יונה והפסטלי במרק. השירות היה נהדר והיה מאוד נעים לשבת שם. זו מסעדה מאוד ותיקה שמקומיים חוזרים אליה ולגמרי אשמח לחזור אליה בעצמי. כנראה שיהיה צורך להזמין מקום אלא אם מגיעים ממש בעת הפתיחה.
Trattoria Valerio Via Avesella, 10, 40121 Bologna BO, Italy	מיטב המנות המסורתיות של העיר שציינתי למעלה. זו היא טרטוריה קטנטנה בעלת עיצוב קלאסי מעץ. השירות לא כלל אנגלית אבל זו בהחלט לא הייתה בעיה ואני מרגיש שחוויתי את המטבח המקומי כהלכה.  שם נהניתי לראשונה מהלזניה ועוגת האורז. וגם מדרך מיוחדת להגשת היין שלא הכרתי קודם לכן, בקנקן הנקרא ״קראף״.  סביר שיהיה צורך להזמין מקום.
La Montanara V. Augusto Righi, 15a, 40126 Bologna BO, Italy	מיטב המנות המסורתיות של העיר שציינתי למעלה - בנוסף אכלתי שם מנה נהדרת של מוס מפרושוטו שמוגש עם בריוש צהוב. גם זו טרטרויה קטנטנה בעלת עיצוב קלאסי. כנראה שיהיה צורך להזמין מקום.
Le Sfogline Via Belvedere, 7b, 40121 Bologna BO, Italy	פסטות טריות. מיטב המנות הקלאסית כגון טורטליני, טורטלוני, ניוקי, ולזניה שמוכנה לתנור ועוד. אמנם לא בלעדי לבולוניה אבל אל תוותרו על הניוקי!
La Prosciutteria Bologna Via Guglielmo Oberdan, 19/a, 40125 Bologna BO, Italy	סנדוויצ׳ים עם מיטב הנקניקים, כשהכוכבים העיקריים הם המורטדלה והפרושוטו. כלל חומרי הגלם הרגישו מאוד טריים וזה מקום נהדר לשבת בו לאפרטיף או לארוחת צהריים
Sfoglia Rina Via Castiglione, 5/b, 40124 Bologna BO, Italy	מיטב המנות המסורתיות של העיר שציינתי למעלה - מסעדה מאוד מפורסמת והתור למסעדה ארוך. קיצור דרך נחמד שעשינו במקרה היה לאכול ממטעמיהם בשוק ריטרובטו שם היה להם דוכן.

 לאלו מכם שרוצים את המיפוי המלא של המסעדות המקומיות מוזמנים לשלוח לי הודעה ואעביר אותה בשמחה!

המפה עמוסת המסעדות והאטרקציות שלי בבולוניה שרק מחכה לעוד טיול בעיר.

השווקים בהם ליקטתי בבולוניה

שוק ריטרובטו Mercato Ritrovato

רגע לאחר הצ׳ק אין במלון הזדרזנו לשוק פתוח שמתקיים רק בצהרי שבת ואחהצ של ימי רביעי שנקרא ״ריטרובטו״. הוא התחלק לאזור של דוכני אוכל המציעים את עיקר המטעמים המסורתיים של העיר, ולאזור של ירקות ומוצרי מזווה כגון ריבות וגבינות, לשם הגענו רגע לפני שהתקפלו. חששנו שפספסנו את ההזדמנות לחוות את השוק אך למזלנו דוכני האוכל היו שוקקים במיוחד עדיין. נראה היה כי כולם מקומיים, הלך מקבוצות של צעירים למשפחות עם ילדים שניצלו את השבת. זה היה יריד נחמד שהציע את המטעמים המקומיים של העיר תחת שמש קופחת שנשארה איתנו גם בחודש ספטמבר. 

זו הייתה הזמדנות נהדרת לטעום לראשונה חלק ממטעמי העיר - זה התחיל עבורי בעוגיית הרביולה ומשם לטורטליני, אבא הלך על לזניה צמחונית. הכל היה עשוי היטב לטעמי ורגע לפני שחשבתי שכאן יסתיימו הטעימות שלנו הגיעה גם צלחת של ניוקי. מכריי יודעים היטב, ניוקי ואני זה סיפור אהבה ארוך שנים וקשה לי לסרב להזדמנות כזו באיטליה. עם זאת, סירבתי, אך לשמחתי אבא שלי עוד היה מעט רעב והחליט להזמין. הניוקי למרבה האכזבה לא היו מוצלחים במיוחד והיו די דחוסים. כשחשבתי בשנית כי הפרק הקולינרי הזה של היום הסתיים, התבדיתי שוב כשלצידנו במתחם הספסלים המשותף בו ישבנו התיישבו שתי בחורות ישישות. הן שאלו מהיכן אנחנו ובתגובה לתשובתנו אחת מהן הראתה לנו בגאווה את דגל פלסטין שכיכב על תיק הגב שלה. על אף העייפות המובנת של אבא שלי מהקונפליקט האינסופי הזה, זו הייתה הזדמנות עבורי, הצעיר בחבורה, לנסות לייצר שיח מכיל ולקוות יחד בתמימות לשלום עולמי. נראה שהייתה התקדמות כי הן הציעו לי בעקשנות עוגיות, מהן נאלצתי לאכול מעט בנימוס רב על אף חששותיי.

כתובת: Via Azzo Gardino, 65, 40122 Bologna BO, Italy

שוק דל ארבה Mercato delle Erbe

אבא שלי היה איתי בשלושת הימים הראשונים ולאחר מכן עברתי לדירה לעוד מספר ימים, בה עבדתי מרחוק ובמקביל חקרתי את העיר. הדירה בה לנתי הייתה קרובה מאוד לשוק המפורסם של העיר, דל ארבה (Mercato delle Erbe). זהו השוק המקורה הגדול ביותר בעיר מסתבר, אך בואו נשים דברים בפרופורציות, הוא די קטן, וגם בולוניה עצמה לא מאוד גדולה, ככה שהכל יחסי כנראה. על אף גודלו יש שם באמת את כל מה שצריך ומהחוויה שלי גם באיכות גבוהה מאוד. השוק הוא מה שנקרא ״לא שוק לתיירים״, זה שוק שהתושבים באמת קונים בו ירקות ופירות או מוצרי מזווה שונים. יש שם מעדניות נהדרות, חנויות המתמחות בגבינות (Fromagerie) וחנויות המתמחות בנקניקים (Salumeria). העגבניות עדיין היו יפות ותמיד כיף לראות באיטליה את השפע של הפרי הזה במדפים על צורותיו השונות. בשטח די קטן התאפשר לי לקנות אחלה מצרכים שאפשרו לי לרקוח ארוחת ערב מקומית נהדרת, ובעיקר מקור נהדר עבורי לירקות שהיו לי כל כך חסרים כמו תמיד במסעותיי לאיטליה. 

ציפיתי ליותר מהעגבניות אני לא אשקר, הן לא היו מתוקות ואולי כי זה כבר היה סופו של הקיץ, אבל דווקא פרי אחר גנב את ההצגה, התאנה. הן היו שם בכל בסטה, חלקן גדולות ושמנות, חלקן קטנות, זו הייתה הזדמנות עבורי לתת הזדמנות נוספת לפרי שמעולם לא הזדמן לי לטעום את מתיקותו כפי שמתואר בכל שנה במוספי המתכונים שבעיתון. יכולתי לדעת שזו תהיה חוויה מתקנת כבר לאחר שחציתי אחת לשתיים. צבעה היה אדום כשל עגבניית קיץ והריח בישר על המתיקות שתגיעה, ואכן כך היה הדבר. מאז ניצלתי כל הזמדנות לקנות תאנים, גם בהמשך הטיול כשהגעתי למילאנו.

לאלו מכם שהולכים ללון בדירה, ממליץ לגמרי לנסות, לאלו מכם שלא, הייתי הולך רק אם על הדרך. יש שם גם כמה מסעדות ומקומות נחמדים מאוד לאפרטיבו, אחר הצהריים שוקק מאוד במקומיים והאווירה בהחלט נעימה.

כתובת: Via Ugo Bassi, 25, 40121 Bologna BO, Italy

קבלו בונוס - חנות הפסטה הטריה Le Sfogline

מחוץ לשוק מסתתרת לה חנות קטנה של שתי אחיות המכינות פסטה טריה מדי יום. הן מכינות את הפסטות המסורתיות של העיר ברמה הגבוהה ביותר (על כל אלו אני מפרט בהמשך). ביקרתי שם מספר פעמים ובישלתי ממטעמיהן בדירה ששכרתי, זו הייתה חוויה נהדרת עליה אני אפרט אולי בפוסט נפרד, אך זו המלצה חמה לכל מי שיהיה בקרבת השוק.  

כתובת: Via Belvedere, 7b, 40121 Bologna BO, Italy

הן לא שיקרו כשהן אמרו שזה יהיה ניוקי מושלם.

שוק מזו Mercato di Mezzo והשוק העתיק בשכונת Quadrilatero

בלב העיר בולוניה ובשכונה העתיקה, בין סמטאות צרות, נחשפנו לבסטות עם ירקות טריים שנפתחו בעצלתיים, מעדניות, ומאפיות ותיקות שהסתתרו להן מהרחובות הרחבים והרציניים. זו הייתה חוויה מיוחדת בסביבה שהצליחה לשמר מעט מהאווירה ההיסטורית של המקום ולאזן בין הקדמה לעבר. בנוסף ישנו שוק קטן מקורה בשם שוק ״מזו״, השוק ״האמצעי״ באיטלקית. זהו השוק המקורה הראשון שנפתח בבולוניה והוא מכיל בעיקר מסעדות. בדומה לשווקים שציינתי מעלה, גם אין כאן שפע של דוכני ירקות אך יש כנראה את כל מה שצריך. מהשוק המקורה התרשמנו פחות והוא גם היה מאוד צפוף. מדובר באזור יותר מתוייר אך עדיין נהננו מאוד להסתובב שם ולחוות מגוון של מטעמים מקומיים באווירת ימי הביניים. בניגוד לשכונות תיירותיות מסויימות בעולם בהן הרבה עסקים הם מעין ״מלכודות תיירים״, כאן קיבלנו את הרושם שהרבה מהצרכנים הם מקומיים ושהמעדניות והמאפיות שנתקלנו בהן מקדשות את המסורת הקולינרית של העיר.

כתובת: Quadrilatero, Via Drapperie - 40124

קבלו בונוס - חנות כלי בית Ancient Aguzzeria Horse

במרכז השכונה ישנן הרבה חנויות ותיקות והיסטוריות, אחת מהן היא חנות כלי בית בה תוכלו למצוא בין היתר כלים שונים להכנת פסטה. לאחר לבטים רבים קניתי שם גלגלת חיתוך מפליז

מילה על המחירים

במסעדות - המחירים במסעדות בבולוניה הרבה יותר צנועים מהמחירים במילאנו ולמעשה אפשר לאכול שם היטב במחיר סביר של כשלושים יורו לאדם. 

בשווקים - השווקים לעומת זאת לא זולים כלל, והפירות והירקות שקניתי היו יקרים לדעתי לפחות כמו בארץ אם לא יותר לפעמים. באחת הרכישות בשוק דל ארבה קניתי: שומר, שתי עגבניות, אשכול ענבים קטן, אנדיב, חסה, שלוש תאנים, שני גזרים. המחיר: - 19.81 יורו (בערך 80 ש״ח) - מחיר אסטרונומי בעיני.

פסטה טרייה - לטעמי המחירים היו נהדרים ביחס לתמורה שהייתה לדעתי ברמה הגבוהה ביותר. רכשתי מנת טורטלוני ב-6 יורו וניוקי ב-4 יורו, מחיר נמוך משמעותית ממסעדות וברמה של המסעדות הטובות ביותר.

לסיכום

בולוניה היא ללא ספק העיר הכי אינטסיבית מבחינה קולינרית שחוויתי בצפון איטליה, גם אבא שלי התהפנט מכך. מעבר למסעדות המסורתיות הרבות אני לוקח בעיקר את שפע המעדניות, המאפיות, וחנויות הפסטה הטריה שסיפקו חווית קולינרית מקיפה ואפשרו לקבל הצצה לתוצרת המקומית, במיוחד בימים בהם לנתי בדירה. אני ללא ספק עוד אשוב.